לפני כשבוע שבתי מברלין הרחוקה. הגיחה הקצרה התאפשרה הודות לראש השנה בלבד, והייתה דקה של מנוחה בטירוף העבודה הנוכחי שלי. האנטליה של ההיפסטרים באמת מגניבה והכל, ובעיקר הכל מגניב אבל בשקט. הכל רגוע - בלי הסטרס שיש בתל אביב, וגם בלי החום והדביקות המעיקים. ולעזאזל איך יש שם כזה שקט ברחובות? זו הייתה הפעם הראשונה שלי ונשאר לי עוד הרבה מה לעשות שם. נראה לי שאחזור בקרוב. הכל מגניב שם. באמת.

באשר לאוכל, שהוא תחום חשוב בפני עצמו, מיטל שרון תיארה זאת: ״ראשית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא גרוע...שנית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא מעולה״. כמעט אף פעם. למעשה, הברלינאים גרועים ממש באוכל ומי שבעצם מציל את המצב הם האסייתים.

באחד מן הימים, בשל תנאי מזג האויר, העברנו חצי יום בקומת המעדניה הענקית של הקה-דה-ווה, קניון האוליגרכים. המעדניה, צרפתית יותר מגרמנית, היא גן עדן. גן עדן. ובתוך כל מחלקה בגן עדן יש ברים של גן עדנים קטנים שכל אחד מהם מגיש את המאכלים של אותה מחלקה לאכילה במקום. מושלם.  למשל, אם אתה נמצא במחלקת הבשר, תוכל לשבת על הבר הקטן להזמין לך סטייק משובח שיכינו לנגד עיניך במקום. או יותר נכון ירצחו אותו לנגד עיניך מבלי שתוכל להציל את המצב. כן, כן, אי אפשר להאשים הפעם את חומרי הגלם - הראמפ סטייק היה מדהים בהתחלה ואיזה התעללות הוא עבר על הפלאנצ'ה: הציפו אותו בשמן, הפכו ושיגעו אותו מליון פעם ובסך הכל הכללי הרסו לו את החיים. מזל שהזמנו מדיום רייר כדי לקבל מדיום וול. וחכו שתשמעו מה הם עשו לשניצלים. הם אמורים להתמחות בזה דאם-איט! מסכנים הגרמנים.

אם זה אפשרי, אני מעדיפה תמיד לאכול אוכל מקומי. ורציתי לאכול שלושה דברים לפחות פעם אחת: נקניקיה, שניצל ושטרודל. בכל זאת גרמניה. מסתבר שזה לא פשוט: השניצל היה סתמי, הנקניקייה הייתה מזעזעת והשטרודל היה טוב רק פעם אחת.

חוץ מזה, מבחינה קולינרית עולמה של ברלין צר והיא נחלקת לשלושה איזורים עולמים עיקריים: אוכל אסייתי מכל רחבי היבשת, אוכל איטלקי ושווארמיות. אוכל איטלקי לא התחשק לי מן הטעם הברור, שווארמה זה ממש לא הקיק שלי ואני גם לא סומכת עליהם, ומי שנשאר זה האסייתים שאני תמיד מחבבת. אז אכלתי די הרבה אוכל אסייתי, שהיה פשוט וטרי וטעים ולא כבד ובונוס - גם לא יקר. חוץ מזה, האסייתיות בברלין קטנות ונעימות וכיף לשבת בהן גם אם רק שותים. מתי יהיה ככה גם בתל אביב?

חזרתי לתל אביב ביום כיפור. לאור החזק ולחום המעיק, אבל היי! לפחות דמיינתי שהרגשתי לרגע איזה בריזה. ממש כמו בסתיו. הדבר הראשון שאני עושה בסתיו זה לחזור לבשל. וביום כיפור אין איפה לאכול בחוץ אז הייתי חייבת. וככה, בהשראת ברלין ובנסיון למשוך עוד קצת את הרגע, עשיתי לי מרק וון טון עם ירקות טריים ופריכים. אחד הדברים שאני יכולה לאכול מלא בלי שימאס לי. בא לי כזה גם עכשיו.

• מכינים ציר עוף מ:

4 כנפי עוף 1 שורש סלרי 2 גזרים 1 כרישה 1 ג׳ינג׳ר 4 שיני שום כף סוכר 4 ליטר מים (הכל נכנס למים קרים, מרתיחים ומבשלים על אש קטנה, ללא מכסה, במשך שעה. מקפים את הקצף. מוסיפים 4 כפות סויה ומסירים מהאש. מסננים מהרכיבים המוצקים ומשתמשים רק בנוזל).

• צולים חזה עוף על מחבת: (מנקים חזה ומחלקים אותו ל-4 חתיכות. מחממים מחבת היטב, מוסיפים 2 כפות שמן זית, וצולים את החזה כדקה מכל צד. מוסיפים 2 כפות דבש ו-2 כפות סויה ומטלטלים את המחבת. הופכים את העוף ומבשלים כשתי דקות נוספות מכל צד  עם מכסה).
• להגשה: גזר חתוך למקלות עדינים, נבטים, כוסברה טריה, ברוקולי, פטריות (אסייתיות עדיף, אבל לא היה), בצל ירוק קצוץ, וון טון מבושלים או במקרה הנ״ל - טורטליני בשר.

מסדרים את כל הרכיבים בקערה עמוקה, מוסיפים מרק צח רותח וכף סויה.

להגיש עם מזגן.